​

הייתי אומר שאני בן-אדם עצל באופן סופני, כמעט.
בביוגרפיה שלי, השמרנית והלא מעניינת, אני השכלתי לשרוד בצורה אופטימלית. אני מאפשר לסביבה להסתגל אלי. זו סיבת ההישרדות שלי, אני מלמד את הסביבה להסתגל אלי. בהסתגלות שלי אני לא שיניתי כמעט שום דבר אלא בנקודות קטנות של התפתחות. כמו אבולוציה, לא עשיתי קפיצות. אני לא רוצה לצייר, אני רוצה לחלום את הציור. אני רוצה שברגע שאני מסתכל על פיסת נייר או על בד - שיצוץ לי ציור. אני עובד בצורה איטית. אני נינוח. שום דבר לא בוער, לא קוראים לי לשום מקום. אני גם לא הולך. פתאום אתה מוצא זמן פנוי, וזמן פנוי יוצר עבודה ארוכת-טווח שמאפשרת לך נשימה מאוד ארוכה.